fbpx

כשהלב וההיגיון

על הבחירה בלידת בית
כרמל ג’אנח כץ

נפגשים

לפני שבע שנים גיליתי שאני בהיריון. היריון ראשון, רצוי מאוד ומרגש. מאוד מהר, כמו הרבה נשים אחרות בהיריון, צללתי לתוך הנושא של היריון ולידה והתחלתי לחקור – מה כדאי לאכול בזמן ההיריון, איזו פעילות גופנית מומלצת, אילו בדיקות לעשות ומתי, מתי מספרים לכולם, איזו עגלה כדאי לקנות…, והגעתי גם לנושא של הלידה – עם או בלי אפידורל? באיזו תנוחה כדאי ללדת? באיזה בית חולים ללדת. תוך כדי שיטוטים בפורומים וקריאה בספרי ההיריון והלידה, נתקלתי ברעיון של לידת בית. בהתחלה, כמו לרוב האנשים, הרעיון נשמע לי קצת מוזר. אבל הזרע נטמן, וככל שקראתי יותר ולמדתי יותר על הנושא, הזרע הזה נבט וצמח ואני הבנתי שלידת בית דווקא מאוד מתאימה לי ונשמעת נכונה עבורי.

היה לי מאוד חשוב לוודא שההחלטה שאני מקבלת היא החלטה בטוחה – לי ולתינוק שלי. במיוחד לאור התגובות החזקות שהתחלתי לקבל מהסביבה ומהמערכת הרפואית. תגובות שנעו על הטווח בין אלו שפשוט לא הבינו למה לבחור בלידה ללא אלחוש – תגובות כמו “אבל איך תקבלי ככה אפידורל?” או “למה לסבול?” ועד אלו שהאשימו אותי בסיכון התינוק שלי – “זה חוסר אחריות” “מה אם יקרה משהו?” “החוויה שלך יותר חשובה מהחיים של התינוק שלך??” והפופולרי במיוחד, זה שנאמר במסווה של מחמאה “איזה אומץ יש לך”

כבנאדם אנליטי ורציונלי, רציתי לבחון את העובדות – האם התחושה האינטואיטיבית שלי הגיונית ומגובה במחקרים? אז הלכתי ובדקתי – קראתי סקירות של הקוקריין, חיפשתי מחקרים בפאבמד, וגיליתי את מה שכל אישה או זוג שמחליטים ללדת בבית מגלים ויודעים לדקלם בעל פה כאשר הם הופכים לסנגורים-בעל-כורחם – לידה מתוכננת בבית, בליווי מיילדת מוסמכת ובהיריון בסיכון נמוך, בטוחה כמו לידה בבית חולים בלידה ראשונה, ובטוחה אף יותר בלידות הבאות.

הפגישה הראשונה עם מיילדת הבית עזרה לי ולבן זוגי להרגיש שלמים עם ההחלטה. היא הפגינה מקצועיות ורצינות, והתייחסה בכובד ראש לכל חשש. היא הסבירה לנו על הסיכונים שקיימים בלידת בית מול לידה בבית החולים. דיברנו גם על עניין האחריות – בלידת בית ברור שהאחריות על הלידה היא על ההורים, בניגוד ללידה בבית החולים, שבה יש לנו אשליה שהאחריות על הלידה שלנו היא של הצוות הרפואי. עניין שמתבטא גם בכמות התביעות בתחום הזה.

אילו הייתה דרך ללדת שבה האם והתינוק יהיו בריאים ובטוחים במאה אחוז, כולנו היינו בוחרים בה. אך אין ודאות של מאה אחוז – לא בבית, ולא בביה”ח. החיים בנויים מסיכונים מחושבים, בחירות בין אפשרויות לא מושלמות. גם כאנשי מקצוע בתחום הבריאות, לעיתים עלינו לבחור בין כמה אפשרויות טיפול, למשל בין טיפול אגרסיבי לטיפול שמרני. יש סיכויים וסטטיסטיקות אך אנחנו לא יכולים לדעת בדיוק מה תהיה התוצאה, ועלינו לבחור. ולכל בחירה שאנו עושים יש יתרונות וחסרונות. כך גם לגבי מקום הלידה.

כשאני בוחרת ללדת בבית, אני לא רק בוחרת את מי אני משתפת בתהליך הלידה, ומי ילווה אותי במהלכה. מי יהיה שם ומי לא יהיה. אני לא רק בוחרת ללדת במקום שבו הכי נוח לי, במקום שבו אני מרגישה הכי בטוחה ורגועה.

כשאני בוחרת ללדת בבית, אני בוחרת גם בסיכוי גבוה יותר להנקה מוצלחת ובונדינג עם התינוק, אני בוחרת בסיכוי נמוך יותר לסיום הלידה כלידה מכשירנית או בניתוח קיסרי, אני בוחרת בסיכוי נמוך יותר לקרעים או לחתכים, אני בוחרת בסיכוי נמוך יותר לדיכאון אחרי לידה.

כשאני בוחרת ללדת בבית, בליווי אשת מקצוע מוסמכת ובעלת ניסיון, אני עושה טעות חמורה מבחינת הסביבה, המערכת הרפואית וגורמים ממשלתיים כמו הביטוח הלאומי. ואני נענשת בשלושה מישורים: במישור הכלכלי, כאשר סבסוד הלידה נשלל ממני. במישור הרפואי, כאשר הרופא המטפל משנה את יחסו אליי כמטופלת בעקבות הבחירה שלי, וגם במישור החברתי, כאשר החברה מסתכלת עלי כחריגה, כמשוגעת, כחסרת אחריות.

ולמרות הקשיים וההתמודדות עם הסביבה המפקפקת, כשאני נזכרת בלידות שלי וחושבת גם על לידות אחרות בהן נכחתי, בבית או בבית חולים, אני יודעת שעבורי ועבור ילדיי – זו הייתה הבחירה הנכונה ביותר, הבריאה ביותר והרכה ביותר.

ברוב התרבויות לאורך ההיסטוריה הנשים ילדו בבית. גם כיום בתרבויות רבות נתפסת הלידה כאירוע חשוב ומשמעותי בחיי המשפחה. במאה האחרונה גרמו לאנשים להאמין שהלידה בטוחה רק תחת כותלי בית החולים. רופאים ובתי חולים לקחו קרדיט בעבור סטטיסטיקות שהצביעו על כך שהלידות יותר בטוחות כיום מאשר במאות קודמות. כאשר במציאות מה שגרם לשיפור תוצאות הלידה היה מצב תזונתי, היגיינה ושליטה בהתפרצות מחלות. מעולם לא הוכח שבית החולים הוא מקום בטוח ללדת או להיוולד. שאלת הבטיחות בלידות הבית היא שאלה הנשאלת כמעט בכל שיחה שלנו עם זוגות העומדים בפני ההחלטה ללדת בבית. אנחנו מוצאות את עצמנו מסבירות שוב ושוב, כי לא רק שלידות בית הן בטוחות, אלא שהן בטוחות אף יותר מלידות בית חולים. כמו שניסח זאת יפה מרסדן וגנר, MD, MSPH מי שהיה ממונה על תחום המיילדות והיילודים בארגון הבריאות העולמי במשך חמש עשרה שנה: “השאלה ההגיונית אינה “האם לידה בבית היא לידה בטיחותית?” אלא “האם לידה בבית חולים היא לידה בטיחותית?”

מחקרים עדכניים רבים מראים שוב ושוב ומעבר לכל ספק, שלידת בית מתוכננת, המתקיימת בקרבה מספקת לבית-חולים, ובהשתתפות מיילדת מיומנת, הינה אפשרות בטוחה עבור נשים בריאות שהריונן הוא הריון בריא .היתרון שיש למיילדות, בהשוואה לרופאים, כמלוות ראשוניות של הלידה היא השמירה על האווירה המשפחתית והאינטימיות של היולדת תוך ההפחתה הנמרצת בשיעור ההתערבויות הפולשניות המיותרות.

ראיות מדעיות מראות כי, כאשר מיילדת ליוותה את הלידה, מתקיים שיעור נמוך במידה משמעותית של ההתערבויות כגון: פקיעת מי השפיר, פחות נוזלים תוך-ורידיים ותרופות תוך-ורידיות, פחות ניטור של העובר כשגרה, שימוש בפחות סמים משכרים, שימוש מופחת בהרדמה ובכלל זה חסם אפידורלי למניעת כאבי לידה, פחות ניתוחים קיסריים ויותר לידות נרתיקיות לאחר ניתוחים קיסריים ושיעור חתך חיץ נמוך.

חשוב לציין שבמחקרים עדכניים, לא נמצא הבדל משמעותי בין לידה ביתית מתוכננת ללידה בבית החולים לגבי תחלואה ותמותה של תינוקות.

מעט חוויות בחיים הן מסוג החוויות שמשנות אותנו, שיוצאים מהן ורוצים לצעוק אותן לעולם, שמרגישים שאין עוד משהו שיכול לגעת בעוצמות כאלה. מעט חוויות בחיים נוגעות בבריאה, הופכות אותנו לבריאה. עם זריחה ותפילת שחרית יהלי החליט שנכון לו לצאת לאוויר העולם. בביתנו הקטן, באמצע סלון פצפון עם קירות כחולים, שסימלו לי את המצולות, צללתי לעומקים הכי טהורים והכי סוערים שקיימים. זה היה יום ראשון שקט, רגע לפני שבועות, הרחוב היה ריק מאנשים, ואנחנו – שניים, מתרגשים, אוהבים, נינוחים. יש לי את כל מה שאני צריכה. אני בבית. כשקשה לנשום, אני יוצאת החוצה לחצר.

כאשר יש רצון למים, אני נשטפת במקלחת הנעימה. ברגע של רצון עז למתוק, יש במקפיא סורבה שגיסתי הכינה במו ידיה. יהלי נולד על המיטה הרכה עם ריח הסדינים הנעימים.

הבית היה עטוף ריח של קדושה שנשאר זמן רב. הכול היה כל כך נעים ועוטף. בורכתי. עברו שלוש שנים. עברנו גם בית. חצי שעה אחרי הלידה, יהלי מתופף ומנגן לכבודה, לכבודי, לכבודנו. לא השקט של הלידה הראשונה, אבל אותה קדושה בשמחה של בית עם שני ילדים. אני במקלחת שלי. עם הבגדים שלי (או בלי), עם התינוקת שלי והילד שלי והאיש שלצידי. מריחה ריח נפלא בנחיריים, הכול ירוק מסביב. בא לי עוד אחד כזה. עכשיו.

ענת ושי | 9.6.2016 | כרכור

לאן שנצוף

מיה טבת דיין

בִּתִּי מַנּיִחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל בִּטְניִ
כְּמַאֲזִינָה לְצֶדֶף גָּדוֹל,
שׁוֹמַעַת בִּי רַחַשׁ רוּחוֹת עַתִּיקוֹת
וְקוֹרֵאת רְמָזיִם
לֹא מִזְּמַן יָצְאָה מֵהַבֶּטֶן הַזֹּאת,
נִפְלֶטֶת מִתּוֹךְ הַגַּלִּים.
 
עַכְשָׁו אֲנִי הַמָּצוֹף הָעֲנָק
וּבִתִּי יְשֵׁנָה עָלַי
אֲניִ הַצָּב, שֶׁעָלָיו מֻנָּח הַיְּקוּם
וְהַיְּקוּם הוּא בִּתִּי.
אֲניִ הַגּוּף הַגָּדוֹל, חֹמֶר וַעֲצָמוֹת
וּבִתִּי נוֹשֵׂאת רִבּוֹא חֲלוֹמוֹת.
 
מִתַּחְתֵּינוּ וּמִסְּבִיבֵנוּ
אוֹקְיָנוֹס מֵימֵי הָאַהֲבָה
וְאוֹר קָטָן בַּמִּסְדְּרוֹן מִחוּץ לַחֶדֶר
הוּא מִגְדַּלּוֹר
 
לְאָן שֶׁנָּצוּף שָׁם בַּיִת
 
 
מתוך – מתוך ‘לאן שנצוף שם בית’,
הוצאת מוסד ביאליק כבר – סדרה לשירה

עַל נֹגַהּ פְּרִי בָּשֵׁל

מתוך הספר –
לידה – מלאכת החיים

בטיחות פיזיולוגיות בזמן ההריון והלידה אפשרית ע”י התנהגות אינסטינקטיבית גמישה ואקטיבית. אחד מתפקידיו של הכאב הוא לכוון את האשה להיות בתנוחה שמיטיבה איתה ועם תינוקה.
כיום יש לנו את האפשרות להיות מודעות לביולוגיה המדהימה שלנו ולבחור בה באופן רציונלי וככה להגביר את סיפוקנו ורווחתינו שלנו ושל הדורות הבאים.
פשוט כמו עם כל פרי, לא אוכלות בוסר.

דגים אינם יכולים לראות את המים- אודות הצורך להביא ממד אנושי ללידה

ד”ר מרסדן וגנר
PHD MSPH

 

באת מימד אנושי ללידה משמעותה הבנה כי האשה היולדת היא אדם, לא מכונה ולא רק מיכל לייצור תינוקות. להראות לנשים – שהן חצי מהמין האנושי – שהן נחותות ולקויות באמצעות נטילת יכולתן ללדת היא טרגדיה לחברה בכללותה. מצד שני, כיבוד האשה כאדם, כחברה חשובה ורבת ערך במין האנושי, ווידוא כי חוויית האשה במהלך הלידה היא חוויה מספקת ומעצימה אינם מעין תוספת חביבה אלא צורך חיוני, משום שהם מעצימים את האשה ומשום כך מעצימה את החברה ככלל. 
הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה העמדת היולדת במרכז ובנקודת שליטה, כדי שהיא תקבל את כל ההחלטות לגבי ההתרחשויות – היא ולא הרופאים או כל אדם אחר. הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה הבנה כי נקודת המיקוד של שירותים לאם היולדת היא טיפול ראשוני קהילתי, לא טיפול שלישוני בבית חולים, כאשר מיילדות, צוות הסיעוד והרופאים עובדים כולם יחד כשווים, בצורה הרמונית. הבאת מימד אנושי ללידה משמעותה מתן שירותים ליולדת המבוססים על ראיות מדעיות מוצקות, ובכלל זה ראיות המבוססות על השימוש בטכנולוגיה ובתרופות. 
אולם כיום, במקומות רבים, אין מימד אנושי בלידה. ומדוע? משום שדגים אינם רואים את המים בהם הם שוחים. המסייעים בלידה, בין אם אלה רופאים, מיילדות או צוות סיעודי, אינם יכולים להבחין בהשפעה המעמיקה שמשפיעות ההתערבויות שלהם על הלידה. לצוות המסייעים בלידה בבית חולים אין מושג כיצד נראית לידה ללא התערבויות כאלה, לידה שלא ניטל ממנה המימד האנושי. כשל נפוץ זה בידיעה מהי לידה נורמלית, בעלת מימד אנושי, סוכמה על ידי ארגון הבריאות העולמי במלים הבאות: 
“באמצעות הפיכת הלידה לאירוע רפואי, כלומר, הפרדת אשה מסביבתה והקפתה באנשים זרים המשתמשים במכונות מוזרות כדי לעשות דברים מוזרים במטרה לסייע לה, מצבה הנפשי והגופני של האשה משתנה עד כדי כך שהאופן שבו היא תשלים את ביצוע המעשה האינטימי הזה חייב אף הוא להשתנות ומצב התינוק שנולד ישתנה באותה המידה. התוצאה היא שאי אפשר כבר לדעת מה היה טיבן של לידות לפני שינוים אלה. רוב הגופים המספקים שירותי בריאות כבר לא יודעים מהי לידה שאינה אירוע רפואי. כל הספרות המקצועית בתחום המיילדות וחקר הוולד מבוססות במהותה על תצפיות על לידות שהיוו אירועים רפואיים. ” –ארגון הבריאות העולמי (1) 
מדוע לידה כאירוע רפואי שוללת…