שקט מבורך של לפנות בוקר, חודש יוני על גדות השבר הסורי אפריקאי. גשם מתחיל לרדת משום מקום, עוטף בביטחון שהאלוהות נמצאת בכל פינה בחדר. ריח האדמה הרטובה משכר, מתמזג עם הריח של הלידה. הכל מתחיל ונגמר באותה נקודה.
כשנפגשנו לראשונה כל זיכרון או נגיעה בלידה שהייתה, מילאו את העיניים בדמעות. עברו שנתיים והכאב עודנו כל כך טרי.
אנחות כבדות של סוף הלידה ממלאות את הבית, הפעם גופך ברשותך וחייך בידייך .
6.6.2019 שלוש לפנות בוקר. את יולדת ואוספת את ילדתך אלייך. כמו שידעת, ביתך הוא מבצרך.