אסטרטגיה שנייה להכנסת מימד אנושי ללידה היא קידום פרקטיקות יולדות המבוססות על ראיות מדעיות. כפי שצוין לעיל, השימוש בסקירה על ידי עמיתים ואימוץ תקנים קהילתיים לפרקטיקה לא הצליח לסגור את הפער בין נהלים מיילדותיים כיום לבין הראיות הרפואיות. ובמקומות רבים, אנשי המקצוע בתחום בריאות הציבור והסוכנויות הממשלתיות לא התעקשו לסגור את הפער בין נהלים ובין ראיות, לעיתים קרובות מתוך חרדה מפני עוצמת הממסד הרפואי. (13) 
היה זה תרגיל מעניין וחינוכי עבורי, לבקר יחידות מיילדות בבתי חולים ולהציג בפני הצוות טבלה פשוטה, המציגה את שיעורי ההתערבות הרפואית אצלם (זירוז, אפיזיוטומיה, ליתותומיה, לידה נרתיקית כירורגית, ניתוח קיסרי) בטור השמאלי ואת השיעורים המבוססים על ראיות מדעיות בטור הימני. השיחה המתפתחת לאחר מצגת זו מאופיינת יותר בעוצמת החום מאשר בנאורות ותמיד יש לפחות מספר רופאים שמודאגים באותה מידה כמוני בדבר הפער בין הפרקטיקות שלהם והראיות המדעיות. כשאנו נכנסים לעידן הפוסט-מודרני בטיפול הרפואי יוחלפו "עקרונות החבר`ה לטיפול בחולים", ששימשו בעבר, על התחושה המלוכנית והנימה הפומפוזית הכרוכות בהם, בעקרונות טיפול המבוססים על ראיות מדעיות שזכו לאישור הקהילה. 
אסטרטגיה מהותית נוספת לצורך הכנסת מימד אנושי בלידה היא: מיהו המטפל הראשוני בנשים במהלך הריון ולידה? המסורת לפיה רופאים מתעקשים לשלוט בפרקטיקות שלהם, כמעט ללא הפרעה מצד הקהילה ונציגיה או ללא הפרעה כזו כלל, היא מסורת ותיקה ביותר. במהלך המאה העשרים נעלם נוהל "ביקורי הבית" של הרופאים. כל עוד רופאים העניקו את הטיפול הראשוני לנשים בריאות ונורמליות במהלך ההריון והלידה, נשים לא יהיו בשליטה והמימד האנושי לא יוכנס ללידה. 
על מדינות להתאמץ שלא לאפשר לרופאים ממקומות בהם נהוג טיפול מיילדותי רפואי אינטנסיבי, כדוגמת ארה"ב, לבוא ולנסות למכור למדינה את מערכת הטיפול המיילדותי של הרופא עצמו, מערכת שבה כמעט כל בית חולים ובית יולדות מציע רק סגנון אחד של טיפול ביולדת – סגנון שאינו מבוסס על מידע מדעי אלא על השליטה המוחלטת שרופאים שולטים במערכת. טיפול מיילדותי בארה"ב הוא טיפול שבו הצד הרפואי מוקצן. רופאים נותנים את הטיפול הראשוני ליותר מ-90% מהיולדות הבריאות והנורמליות. כתוצאה מכך הפכה הלידה לפרוצדורה כירורגית בעלת שיעורים גבוהים של התערבויות מיותרות. היולדות עוברות תהליך של אנטי-העצמה וישנו בזבוז עצום של משאבים, כלכלים כמו גם מקצועיים. סכום כפול מושקע בטיפול מיילדותי, בחישוב לגולגולת, מאשר בכל מדינה אחרת והמיילדות נדחקות הצידה. זוהי לא שיטה שמן הראוי לחקותה. רמת תמותת האמהות, רמת התמותה סביב הלידה ורמת תמותת התינוקות גבוהות בהרבה מאשר הרמות כמעט בכל מדינה תעשייתית אחרת. 
לעומת זאת, למיילדות יש מסורת ארוכה של העמדת היולדת במרכז וריכוז כל השליטה בידי האשה, כאשר המיילדת מספקת את התמיכה שתעצים את האשה ותחזק את המשפחה. מסיבה זו, העברת הטיפול הראשוני ביולדת בידי המיילדות מהווה אסטרטגיה מרכזית בהכנסת המימד האנושי ללידה. 
מדינות יכולות ללמוד את הטיפול המיילדותי שניתן במדינות שהתקדמו הרבה יותר בדרך להכנסת המימד האנושי ללידה, כדוגמת ניו זילנד, הולנד ומדינות סקנדינביה. במדינות אלה יותר מ-80% מהנשים רואות רק מיילדות במהלך ההריון והלידה (בבית החולים או מחוצה לו), ושם נרשמו כמה משיעורי התמותה האמהית הנמוכים ביותר בעולם, כמו גם התמותה סביב הלידה. 
מחקרים מדעי רבים הראו ארבעה יתרונות חשובים של הטיפול על ידי מיילדות: מיילדות בטוחות יותר בלידות בסיכון נמוך, מיילדות משתמשות בפחות התערבויות מיותרות, מיילדות עולות פחות, מיילדות מעניקות סיפוק רב יותר. 
ראשית, כבר לא יכול להיות כל ספק בכך שמיילדות הן נשות המקצוע הבטוחות ביותר, במקרה של לידה ברמת סיכון נמוכה. מטא-ניתוח אחד של 15 מחקרים שהשוו בין לידות שלוו על ידי מיילדות ולידות שלוו על ידי רופאים לא מצאו שום הבדלים בין התוצאות אצל הנשים או התינוקת, מלבד בכך שפחות תינוקות בעלי משקל לידה נמוך נולדו אצל המיילדות. (22) שני מחקרים אקראיים מבוקרים (RCT) שנערכו בסקטולנד (23,24) וששה מחקרים אקראיים מבוקרים שנערכו בצפון אמריקה לא מצאו כל עלייה בתוצאות שליליות כאשר מיילדת ליוותה את הלידה. (18) 
המחקר העקרוני ביותר לגבי בטיחותן של לידות בליווי מיילדת, מחקר שפורסם בשנת 1998, בחן את כל הלידות שנערכו בשנה אחת בארה"ב – יותר מארבעה מיליון לידות. לצורך המחקר נבחנו רק לידות של הריון חד-עוברי, לידות נרתיק. כמו כן הורחקו מהנתונים מקרים של גורמי סיכון חברתיים או רפואיים ואז הושוו התוצאות של לידות בליווי מיילדת עם לידות בליווי רופא. לידות בליווי מיילדת השיגו תמות תינוקות נמוכה ב-19%, תמותת יילודים נמוכה ב-33% ו-31% פחות תינוקות בעלי משקל לידה נמוך. (25) 
לאחר עיון בראיות מרחיקות הלכת לגבי בטיחות הלידה בליווי מיילדת מסכם מאמר, שהתפרסם לאחרונה בביטאון בתחום הרפואה המיילדותית: "חיפוש בספרות המדעית אינו מעלה אפילו מחקר אחד המתאר תוצאות גרועות יותר אצל מיילדות בהשוואה לרופאים, כאשר המדובר בנשים בסיכון נמוך – הראיות מציגות את הטיפול הראשוני על ידי המיילדות כבטוח באותה מידה או אף בטוח יותר מאשר טיפול על ידי רופאים." (18) 
היתרון השני שיש למיילדות, בהשוואה לרופאים, כמלוות ראשוניות של הלידה היא ההפחתה הנמרצת בשיעור ההתערבויות הפולשניות המיותרות. ראיות מדעיות מראות כי כאשר מיילדת ליוותה את הלידה, לעומת רופא, מתקיים שיעור נמוך במידה משמעותית של ההתערבויות הבאות: פקיעת מי השפיר, פחות נוזלים תוך-ורידיים ותרופות תוך-ורידיות, פחות ניטור חשמלי של העובר כשגרה, שימוש בפחות סמים משכרים, שימוש מופחת בהרדמה ובכלל זה חסם אפידורלי למניעת כאבי לידה, פחות ניתוחים קיסריים ויותר לידות נרתיקיות לאחר ניתוחים קיסריים. (18) 
היתרון השלישי של השימוש במיילדות כמלוות העיקריות ברוב הלידות הוא החיסכון בעלויות. אף שההיקף משתנה ממדינה למדינה, משכורותיהן של מיילדות הן כמעט תמיד נמוכות במידה משמעותית ממשכורותיהם של רופאים. וכמובן, משמעותם של שיעורי ההתערבות הנמוכים יותר מצד המיילדות הוא חיסכון משמעותי. הנתונים לגבי החיסכון בעלויות נסקר בדוח שדן במיילדות במדינות מתועשות (18), שם מצא מחקר אחד, לדוגמה, חיסכון של 500 דולר ארה"ב בכל פעם שמיילדת ליוותה את הלידה. 
יתרון נוסף של הטיפול על ידי מיילדות, יתרון שתומכי הלידה הרפואית נוטים לזלזל בו, הוא רמת הסיפוק של האישה ההרה והיולדת ושביעות רצונה מהטיפול. גישת המיילדת מדגישה את חשיבותה של שביעות הרצון של האשה. הראיות שבספרות המקצועית הן מוחצות: הטיפול על ידי מיילדות מקנה לאשה ולמשפחתה שביעות רצון גדולה בהרבה, במידה בעלת משמעות סטטיסטית. (18) 
מכיוון שבתי החולים הם טריטוריה של הרופאים ואף אשה לא שלטה מעולם בטיפול בה בין כתלי בית חולים, אסטרטגיה חשובה נוספת לצורך הכנסת המימד האנושי ללידה הוא העברת הלידה אל מחוץ לכותלי בית החולים. תמיד היו ותמיד יהיו נשים, בכל מקום, שבוחרות בלידה ביתית וזקוקות לשם כך במיילדת, לליווי הלידה. אבל כיום, כתוצאה מעשורים רבים של תעמולה בדבר הסיכון הכרוך בלידה, תעמולה שהופצה על ידי רופאים המפחדים בעצמם מלידה ושמספרים להם שהלידה בבית החולים היא בטוחה כל כך, סיפור שמספרים רופאים הזקוקים בעצמם לביטחון שבבתי חולים, כיום יש נשים רבות שקנו את הסיפור ומאמינות למיתוס, האומר שלידה ביתית היא עניין מסוכן. 
קשה להאמין שארגונים מיילדותיים בכמה מדינות מתועשות, כדוגמת ארה"ב, עדיין מחזיקות באותה המדיניות הרשמית נגד לידה ביתית, אותה המדיניות שנכתבה בשנות השבעים. באותן השנים לא הופרדה הלידה הביתית המתוכננת מהלידה החוץ-אשפוזית הבלתי-מתוכננת, שכללה, כמובן, שיעור תמותה גבוה עקב פגים שנולדו במוניות וכיוצא באלה. לאחר מכן, כאשר מדענים זיקקו מתוך נתונים אלה את הנתונים בדבר הלידה הביתית המתוכננת, התגלה שבלידה כזו קשורה תמותה סביב-לידתית נמוכה באותה המידה כמו לידה בסיכון נמוך בבית חולים, או אך נמוכה ממנה. כמות רבה של ספרות מדעית מתעדת זאת, כולל מקרים בהם מלוות הלידה היא אחות מיילדת (26) או כאשר זוהי מיילדת ללא תואר אחר בסיעוד (27-29). מטא-ניתוח של בטיחות הלידה הביתית, שפורסם כמאמר בשנת 1997, מדגים בצורה חד-משמעית את בטיחותה של הלידה הביתית וכולל סקירה מצוינת של הספרות המקצועית בנושא. (30) 
אם כך, הבעיה האמיתית של לידה ביתית אינה בעיה של בטיחות אלא בעיות של חירות וקדושת המשפחה. עבור יותר מ-80% מהנשים, שלא היו להן סיבוכים משמעותיים במהלך ההריון, לידה ביתית מתוכננת היא בחירה בטוחה לגמרי. כל רופא, בית חולים או ארגון רפואי שמנסה להניא נשים ברמת סיכון נמוכה מלבחור בלידה ביתית מונע מהן חירות יסוד אנושית בכך שהם מונעים ממנה את המידע המלא והבלתי-מעוות ומגביל את חירותה של האשה לבחור במיקום הלידה. לידת תינוק היא אחד האירועים החשובים ביותר בחיי המשפחה וכאשר המשפחה בוחרת בלידה ביתית מתוכננת, יש לכבד את קדושת המשפחה. 
עקב התעמולה המפחידה של רבים מהרופאים המיילדים לגבי רמת הסיכון הכרוכה בלידה, נשים רבות רוצות את החופש לשלוט בלידתן-שלהן אך זקוקות ל"ביטחון" של מוסד. כיצד יכולות נשים כיום לשמור על השליטה בלידה ולזכות בהעצמה מתוך הלידה ולקבל סיוע מטעם מיילדת ועדיין להרגיש נינוחה ומוגנת על ידי מוסד? באמצעות בחירה במרכז לידה אלטרנטיבי, נפרד מבית חולים, המאויש על ידי מיילדות. 
המאפיין הראשון של מרכז לידה אלטרנטיבי הוא שהמרכז חופשי מכל שליטה על ידי בית חולים. בית חולים שטוען כי יש לו "מרכז לידה" דומה למאפייה שטוענת שהיא מוכרת "לחם מאפה-בית". כדי להיות מרכז לידה על המרכז להעמיד את היולדת בשליטה על כל דבר שקורה לה ולתינוקה. משמעות הדבר היא שעל מרכז הלידה להיות מאויש על ידי מיילדות להפעיל פרוטוקולים שהגדירו מיילדות. 
סוג הטיפול שמציע מרכז לידה שונה מאוד מבית חולים. בבית חולים נמצא הרופא תמיד בשליטה מלאה, בעוד שבמרכז לידה נמצאת היולדת בשליטה. בבית החולים הדגש הוא על נהלים ושגרות בעוד שבמרכז הלידה הדגש הוא על אינדיבידואליות ובחירה מודעת. הנהלים של בית חולים מוגדרים תוך הבאת כל הסיבוכים האפשריים בחשבון, בעוד שמרכז הלידה מתמקד בנורמליות, בסינון וניפוי, ובהסתכלות. בתי חולים מגדירים כאב כדבר נורא שיש להדבירו באמצעות תרופות וסמים, במרכז הלידה מובן כי יש לכאבי הצירים פונקציה פיזיולוגית וכי ניתן להקל עליהם באמצעות שיטת שאינן פרמקולוגיות ואשר הוכחו מדעית, כדוגמת טבילה במים, שינוי תנוחה, תנועה, עיסוי, נוכחות בני משפחה, נוכחות רציפה של אותו מלווה לידה. 
בבית החולים הזירוז הוא עניין שכיח. הזירוז מפעיל סמים רבים עוצמה, המגבירים את הכאב ומוסיפים סיכונים רבים, בעוד שבמרכז הלידה מעודדת הלידה באמצעים שאינם פרמקולוגיים, כולל הליכה וגירוי מיני, כדוגמת עיסוי הפטמות. בבית החולים הצוות אינו נמצא תמיד אלא בא והולך ומשתנה מדי שמונה שעות, בעוד שבמרכז הלידה ישנה נוכחות רציפה של מיילדת אחת במהלך הלידה כולה. בבית החולים נלקח התינוק שנולד זה-עתה מהאם מסיבות שונות, כדוגמת ביצוע בדיקה ליילוד, בעוד שבמרכז הלידה התינוק שנולד זה-עתה לעולם אינו נלקח מהאם. 
האם מרכזי לידה הם מקומות בטוחים עבור אישה ללדת, אם לא היו לה סיבוכים במהלך ההריון? זוהי שאלת מפתח, משום שבמאבק בין הגישה הרפואית לגישה האנושית אל הטיפול המיילדותי, מרכזה הלידה מהווה איום גדול על הרופאים ועל בתי החולים ועל התעשייה המייצרת את כל הטכנולוגיות המיילדותיות. מכיוון שהלידה הרפואית יקרה כל כך וכוללת שהות יקרה בבית החולים, רופאים מיילדים עתירי שכר ושימוש בכמות גדולה כל כך של התערבות היי-טקית, על הרופאים ובתי החולים לשכנע את הציבור ואת אלה ששולטים במימון שירותי הבריאות כי הדרך שלהם היא הדרך הבטיחותית היחידה. אחרת, הם יאבדו במהירות חלק ניכר מעסקיהם. וכך קורה שארגוני רפואה מיילדת נוהגים להילחם נגד כל לידה שהם לא שולטים בה. קו ההגנה הראשון נגד כל לידה חוץ-אשפוזית מתוכננת הוא הגדרתה כ"לידה מסוכנת". 
הדרך היחידה לקבוע אם מרכזי לידה בטיחותיים הוא לגשת אל הראיות המדעיות. סקירה יסודית של הראיות המדעיות המתארות מרכזי לידה (31) מדווח כי בשנות השבעים והשמונים התנהלו מספר מחקרים תיאוריים של מרכזי לידה לאחר מכן, בשנת 1989, פורסם מאמר חשוב ביותר בנושא מרכזי לידה: "המחקר האמריקאי הלאומי על מרכזי לידה". מחקר זה כלל 84 מרכזי לידה ו-11,814 לידות. (32) בשנות השמונים השוו שבעה מחקרים נוספים את הלידה במרכז לידה עם לידה בבית חולים ודווח מחקר RCT אחד. התוצאות של מחקר זה מדווחות להלן. 
בנוגע לעניין הבטיחותי, המחקר האמריקאי הלאומי על מרכזי לידה דיווח על אפס תמותה אימהית ותמותה תוך-לידה ותמותת יילודים בשיעור של 1.3 מתוך כל 1000 לידות חיות. שיעור זה מקביל לשיעורים בבתי החולים בעלי רמות הסיכון הנמוכות ביותר. שש-עשרה אחוז מהלידות במרכז הלידה הועברו לבית החולים. שיעור כזה של העברת יולדות שתכננו לידה במרכז לידה אל בתי חולים עקב סיבוכים נמוך יותר משיעור הלידות המתוכננות כלידות בבית חולים המועברות לחדרי הניתוח עקב סיבוכים. בסטטיסטיקה של מרכזי הלידה הצורך בטיפול מתייחס לכל הסיבוכים, ההתערבויות והתוצאות של לידות במרכז לידה שהועברו לבית חולים. 
בטיחותה של לידה במרכז לידה מאוששת עוד על ידי מחקרים נוספים שנערכו בשנות התשעים. במחקרים אלה התבררו התוצאות של לידות במרכזי לידה – תמותה סביב הלידה, תמותת יילודים, ציוני אפגר, שיעורי יילודים במשקל לידה נמוך – בכל המחקרים כטובים באותה מידה כמו תוצאות של לידה בבית חולים או כטובים מהן. 
בנוסף לראיות בדבר בטיחותם של מרכזי הלידה, מחקרים אלה כללו נתונים נוספים בדבר מאפייני הנשים שבחרו מרכזי לידה. לאחר השלמת הלידה במרכז לידה, יותר מ-99% מהיולדות אמרו שהן ימליצו על לידה במרכז לידה לחברותיהן ו-94% אמרו שהן עצמן יחזרו למרכז הלידה בכל לידה עתידית. מחקר בשיטת RCT מצא כי 63% מהיולדות במרכזי הלידה חוו שיפור בדימוי העצמי בעוד של-18% מהנשים שילדו בבית חולים חוו שיפור בדימוי העצמי. (31) 
בנוגע לקידום ההנקה, מחקרים בארה"ב, בדנמרק ובשוודיה מצאו שיעורים גבוהים בצורה משמעותית של הנקה מוצלחת ביולדות שילדו במרכזי לידה. 
סריקת הספרות המקצועית שעסקה במרכזי לידה (31) השוותה מספר שיעורי ההתערבויות המיילדותיות שבמחקר האמריקאי הלאומי על מרכזי לידה עם שיעורי ההתערבויות המיילדותיות במדינה אחת (אילינוי). במרכזי לידה, 99% מהלידות היו לידות נרתיקיות ספונטניות. זאת בהשוואה ל-55% בלידות בבתי-חולים. בפחות מ-4% מהלידות במרכזי הלידה נעשה זירוז תרופתי או באמצעות פקיעת הקרום השלייתי ו/או אוקסיטוסין. זאת בהשוואה ל-40% מהלידות בבתי חולים. ניטור עוברי אלקטרוני נעשה ב-8% מהלידות במרכזי לידה וב-95% מהלידות בבתי החולים. 
הרדמה מקומית או מלאה (כולל חסם אפידורלי) בוצע ב-13% מהלידות במרכזי הלידה וב-42% מהלידות בבתי החולים. לידה נרתיקית כירורגית (מלקחיים או ואקום) בוצעה בפחות מ-1% בלידות במרכזי לידה וב-10% מהלידות בבתי החולים. ניתוח קיסרי בוצע בפחות מ-5% מהלידות במרכזי לידה וב-21% מהלידות בבתי החולים. לאחר עיון בטבלאות אלה, המשוות את ההתערבויות, ברור שהשאלה ההגיונית אינם "האם לידה במרכז לידה היא לידה בטיחותית?" אלא "האם לידה בבית חולים היא לידה בטיחותית?" 
עם התפשטות החדשות לגבי בטיחותם של מרכזי הלידה מוקמים יותר ויותר מרכזי לידה. במהלך העשור האחרון עלה מספר מרכזי הלידה בגרמניה מאחד עד יותר מחמישים. ביפן סיפקה רשת של בתי לידה חלק ניכר משירותי המיילדות במחצית הראשונה של המאה הקודמת, אבל במהלך הכיבוש האמריקאי לחצו הרופאים והאחיות מהצבא האמריקאי על היפנים שיסגרו את בתי הלידה. ואולם, כיום נרשמת עליה מחדש של בתי לידה ביפן.
בהשוואה ללידות בבתי-חולים, לידות בית ולידות במרכזי לידה הן בטיחותיות, הרבה פחות יקרות, משתמשות בהרבה פחות התערבויות מיותרות ומקנות שביעות רצון רבה יותר לאשה ולמשפחתה. כלומר, לידה חוץ-אשפוזית היא אסטרטגיה חשובה בהכנסת המימד האנושי לטיפול בלידה. 
אסטרטגיה נוספת בהבאת המימד האנושי ללידה היא שילוב המטפלים והטיפול החוץ-אשפוזיים עם האשפוזיים. משימה זו הושגה בהצלחה יתרה בפורטלזה שבברזיל, באמצעות מיילדות מבוססות-קהילה ששיתפו פעולה באופן הדוק עם הרופאים המיילדים. (33) תוכנית לדוגמה זו, שזכתה להוקרה כלל-עולמית, התבטלה, למרבה הצער, עם מות הרופא המיילד בעל החזון, שהקים אותה. נתונים ממקומות כדוגמת אוסטרליה מראים כי כאשר קיים שיתוף פעולה בין מיילדות המלוות לידות ביתיות ובין רופאים בבתי החולים המקומיים, פחות תינוקות מתים וכולם לומדים זה מזה. 
הלידה היא עניין פוליטי. אסטרטגיה חיונית עבור חסידי הבאת המימד האנושי ללידה היא להיות פעילים פוליטית. פוליטיקאים וסוכנויות ממשלתיות מקבלים החלטות מכריעות בדבר הטיפול ביולדות וחיוני ללמד אותם על הכנסת המימד האנושי ללידה ולהשיג מעורבות אישית מצידם. 
על חסידי הכנסת המימד האנושי ללידה להזהיר פוליטיקאים ומעצבי מדיניות מפני השימוש בטקטיקות הפחדה. טקטיקות אלה משמשות כמה מהגורמים הריאקציונריים שבממסד הרפואי והסיעודי, המעלים את טענות הבטיחות והטוענים, מבלי שיהיה בידיהם בדל הוכחה לכך, כי הכנסת המימד האנושי ללידה היא דבר מסוכן – כי לידה בליווי מיילדת מסוכנת יותר מאשר לידה בליווי רופא וכי לידה מחוץ לבית חולים בטיחותית פחות מאשר לידה בתוך בית חולים. 
טקטיקת הפחדה נפוצה אחרת משמשת רופאים מיילדים הטוענים כי כל מקרה של לידה חוץ-אשפוזית המועברת אל בית החולים מהווה "לידה במצב חמור". התשובה על ביקורת זו היא: "כמובן!" מיילדת חוץ-אשפוזית מיומנת תעביר לבית החולים רק את אותם המקרים המעטים בהם מתעוררת בעיה חמורה המחייבת התערבויות כירורגיות שאי אפשר לבצע בבית. כך, עבור הרופאים המיילדים שלא ליוו מעולם לידה ביתית (ובמקומות רבים אלה הם כמעט כל הרופאים המיילדים), העברות אלה מחוץ לבית החולים, על כל הבעיות הכרוכות בהן, הן ההיכרות היחידה שיש להם עם לידות מחוץ לבית החולים והם מניחים בטעות שמקרים אלה מייצגים את כל הלידות החוץ-אשפוזיות. הדבר דומה למכונאי רכב הרואה מספר מכוניות של מרצדס שלכולן בעיות מכניות ומגיע למסקנה שמרצדס אינה מייצרת מכוניות טובות – ושוכח שעל כל מרצדס שמגיעה למוסך שלו יש אלפי מרצדסים שנוסעים בכבישים ללא כל תקלה ומשום כך אינם מגיעים למוסך שלו. זו הסיבה לכך שעל רופאים לחוות בעצמם את הלידה החוץ-אשפוזית. 
המניע של טקטיקות הפחדה אלה הוא ניסיון מצד כמה מהרופאים (ולפעמים אפילו האחיות) להגן על הטיפול המיילדותי כטריטוריה שלהם. רופאים נוטים לעיתים קרובות להעמיס על המחוקקים שפה טכנית, המרמזת שרק רופאים יכולים להבין כך שעל השומע "לסמוך על הרופא". יש לעודד פוליטיקאים וקובעי מדיניות לשאול את אלה שקובעים קביעות הפחדה "האם תוכלו להציג את הנתונים המדעיים המוכיחים את דבריכם?" המחוקקים עשויים ללמוד הרבה אם ישאלו את אלה שקובעים קביעות הפחדה בכמה לידות חוץ-אשפוזיות הם נכחו. 

סיכום 
הפתרון היסודי הוא לגבש דמויות חברתיות ופוליטיות חדשות עבור הרפואה כמקצוע ועבור הטיפול הרפואי. ויש רופאים מיילדים המצטרפים למאמץ לאיתור דמויות חדשות אלה עבור המקצוע שלהם. הטיפול המיילדותי זקוק להיפוך כדי שבמקום שיתרחק לאיטו מהפיזיולוגיה ומהסביבה החברתית והתרבותית יתקרב התהליך ויטה לכיבוד האשה ולעבודה עמה ועם משפחתה. תוך העברת השליטה הרפואית למקבלי הטיפול. כדאי שאלה שמפחדים מתוהו ובוהו יזכרו את אזהרתו של צ`רצ`יל: דמוקרטיה היא צורת השלטון הגרועה ביותר, עד שאנו שוקלים את החלופות. 
העברת השליטה החלה במקומות שונים, כאשר ועדות ציבוריות מקומיות החליטו החלטות בדבר מדיניות הטיפול הרפואי ועל קדימויות – טיפול פוסט-מודרני ביולדות. כל נושא הקשור בהריון ולידה – כיצד הם נתפסים על ידי החברה, כיצד נושאות נשים את כאבי הצירים, כיצד `מנוהלת` הלידה על ידי מלווי הלידה – כל אלה קשורים לתרבות בקשר הדוק. שליטה מקומית מובילה להעצמת נשים, מה שמוביל בתורו למשפחה ולחברה בריאה יותר. נשים מקומיות צריכות ללדת במים מקומיים. אנשים שוחים באוקיינוס הראשוני הפיזיולוגי, החברתי והתרבותי במשך זמן רב, רב מאוד. אנשים יכולים לראות את המים, יודעים איפה הכרישים ויש להם את המיומנות למצוא בסופו של דבר את דרכם לעבר החזרת המימד האנושי ללידה. 

מראי מקום 
1. World Health Organization “Having a Baby in Europe”, 
European Regional Office, 1985 
2. Wagner M “Public health aspects of infant death in industrialized countries: the Sudden emergence of sudden infant death.” Annales Nestle 50: 2 1992 
3. Hall M, Bewley S “Maternal mortality and mode of delivery” Lancet 354, p 776, 1999 
4. McCarthy B “US maternal death rates are on the rise” Lancet 348:394, 1996 
5. World Health Organization. WHO revised estimates of maternal mortality: a new approach by WHO and UNICEF. Geneva, WHO 1996; report no. WHO/FRH/MSM/96.11 
6. Notzon F “International differences in the use of obstetric 
interventions” JAMA 263:24, 3286-3291, 1990 
7. Lomas J, Enkin M “Variations in operative delivery rates”, in 
Effective Care in Pregnancy and Childbirth. Eds I Chalmers, M 
Enkin, M Keirse, Oxford University Press, 1989 
8. Wagner M “Misoprostol (cytotec) for labor induction: a cautionary 
tale.” Midwifery Today, Spring 1999 
9. Hofmeyr GJ “ Misoprostol administered vaginally for cerivcal 
ripening and labour induction with a viable fetus.” The Cochrane 
Library, Issue 2, 1999, Oxford: update software
10. Plaut M, Schwartz M, Lubarsky S “Uterine rupture associated 
with the use of misoprostol in the gravid patient with a previous 
cesarean section” Am J Obstet Gynecol 180: 6, 1535-40, 1999 
11.Blanchette H, Nayak S, Erasmus S “Comparison of the safety and 
efficacy of intravaginal misoprostol with those of dinoprostone for 
cervical ripening and induction of labor in a community hospital” 
Am J Obstet Gynecol 180: 6, 1543-50, 1999 
12. Sachs B, Castro M, Frigoletto F “The risks of lowering the 
cesarean-delivery rate” New Eng. J. Med. 340:1, 54 – 57, 
1999 
13.Wagner M “The Public Health versus Clinical Approaches to Maternity 
Services: The Emperor Has No Clothes.” Journal of Public Health Policy 19: 1, 25 – 35, 1998 
14 Bruner, J et al. “All-fours maneuver for reducing shoulder dystocia 
during labor.” J Reprod. Med. 43:439-443, 1998 
15 Chauhan s, Roach H, et al “Cesarean section for suspected fetal 
distress: Does the decision-incision time make a difference?” J 
Reprod.Med. 42: 6, 347-352, 1997 
16. Olatunbosun O, Edouard L, Pierson R “British physician’s 
attitudes to evidence based obstetric practice” Br. Med J 316:365 
1998 
17. Wagner, M “Choosing caesarean section”, Lancet, 356, 
1677-1680, 2000 

18. Wagner, M “Midwifery in the Industrialized World” J. 
Society Obst. Gyn Canada, 20, 13, 1225-34, 1998 
19. Rattner, D “Sobre a hipotese de estabilizacao das taxas de 
cesarea do Estado de Sao Paulo, Brasil” Rev. Saude Publica, 
30:1, 19-33 1996 
20. Secretariat of Health, Sao Paulo State, Brazil, 1999 
21. FIGO Committee for the Ethical Aspects of Human Reproduction 
and Women’s Health: “Ethical aspects regarding cesarean 
delivery for non-medical reasons" Int J Obs & Gyna, 64, 317- 
322, 1999 
22. Brown S, Grimes D “A meta-analysis of nurse practitioners and 
nurse midwives in primary care. Nurs Res, 44, 332-9, 1995 
23. Hundley V, Cruickshank R, Lanf G, Glazener C et al “Midwifery 
managed delivery unit: a randomised controlled comparison with 
consultant led care.” BMJ 309, 1401-1404, 1994 
24.Turnbull D, Holmes A, Shields N Cheyne H et al “Randomised, 
controlled trial of efficacy of midwife-managed care” Lancet 348, 
(9022), 213-218. 1996 
25. MacDorman M, Singh G “Midwifery care, social and medical risk 
factors, and birth outcomes in the USA” J Epidemiol Community 
Health 52, 310-317, 1998 
26. Murphy P, Fullerton J “Outcomes of intended home births in 
nurse-midwifery practice: a prospective descriptive study.” Obstet 
& Gynecol 92, 3, pp 461-470, 1998 
27. Durand AM “The safety of home birth: The Farm study” Am J 
Public Health, 82:450-453, 1992 
28. Schramm W et al “Neonatal mortality in Missouri home births.” 
Am J Public Health 77:930-935, 1987 
29. Hinds M et al “Neonatal outcome in planned v. unplanned out-of- 
hospital births in Kentucky" ”JAMA 253:1578-1582, 1985 
30. Olsen O “Meta-analysis of the safety of home birth” Birth 24:1, 
pp 4-16, 1997 
31. Stephenson P, Ford Z, Schaps M “Alternative Birth Centers in 
Illinois: A resource guide for policy makers” University of Illinois 
at Chicago Center for Research on Women and Gender, and the 
Health and Medicine Policy and Research Group. June 1995 
32. Rooks J. et al “The National Birth Center Study”, New England J 
Med, 321, 1804 – 1811, 1989 
33. Wagner M Pursuing the Birth Machine: the Search for 
Appropriate Birth Technology, ACE Graphics, Sydney & London 
1994 (available at www.amazon.com)