ארבע לפנות בוקר, אור הירח מציף את חדר השינה. אלו לילות שבהם השינה שלי קלה. אני מתבוננת בילדות שעטופות בתוך השמיכות, מביטה מהחלון לעולם שבחוץ,

שקט מבורך של לפנות בוקר, חודש יוני על גדות השבר הסורי אפריקאי. גשם מתחיל לרדת משום מקום, עוטף בביטחון שהאלוהות נמצאת בכל פינה בחדר. ריח

כשאחותי שלחה לי את סיפור הלידה שהיא כתבה אני הייתי בעיירה נידחת בהימלאיה אחרי שבוע של טרק שעובר בין פסגות וכפרים לדאקים בלי שום תקשורת

ולפעמים בשביל שיעור בפמיניזם צריך להרחיק ולנסוע לסיני עד להר הגבוה באמצע המדבר בוואדי זאוואתין השמש שקעה ההרים אדומים ועכשיו כשכמעט חושך ערב ראש השנה,

מיגור תמותת אמהות ,עוברים וילודים בארצות מתפתחות היא אחת ממטרות המילניום שהוצבו בעדיפות עליונה על ידי האו"ם וארגון הבריאות העולמי. מדיקליזציה של הלידה יכולה להיות

אדריאן ריץ היא אחת הנשים שהכתיבה שלהן השאירה אצלי חותם עמוק,משנה חיים. היא נר לרגלי אם זה במהלך עבודתי עם נשים או בכל פעם שאני

יערה הגיעה אליי דרך חברה משותפת, שיש לה רעיונות שרק בדרך נס יורדים לקרקע. בשיחה ראשונה היא נשמעה עדיין מהוססת לגבי הלידה בבית. קבענו שאם